אובסידיאן ברק כסוף

אובסידיאן הוא זכוכית. לא זכוכית של חלונות, אלא זכוכית שהר געש עשה לבד. לפי ויקיפדיה, הוא נוצר כשלבה עשירה בצורן מתקררת כל כך מהר שהאטומים לא מספיקים לסדר את עצמם בגבישים. לכן הוא לא נחשב מינרל אמיתי, אלא "מינרלואיד". בתמונה יש שתי אבנים בצורת טיפה, אפורות־שחורות, ועל פני שתיהן עובר ברק כסוף, כמו מתכת מוברשת.

הברק הזה הוא כל הסיפור. לפי Geology.com, לפעמים באובסידיאן יש ברק מתכתי שנוצר מאור שמוחזר מתכלילים זעירים של גבישים, של שברי סלע או של גז, ולפי ויקיפדיה, בועות גז שהתיישרו בשכבות כשהלבה זרמה יכולות ליצור ברק כזה. כלומר, הכסף שאתם רואים הוא בעצם עקבות של לבה זורמת. ולפי ויקיפדיה, המראה תלוי בכיוון החיתוך: מכיוון אחד האבן שחורה לגמרי, ומכיוון אחר היא אפורה ומנצנצת.

זכוכית נשברת בשבר צדפי, עם קצוות חדים מאוד, ובני אדם גילו את זה מוקדם. לפי ויקיפדיה, העדויות הארכאולוגיות הראשונות לשימוש באובסידיאן, מקניה, הן מלפני כ־700 אלף שנה. גם בארץ נמצא: בגילת שבמערב הנגב נמצאו שמונה כלי אובסידיאן מהתקופה הכלקוליתית, ובדיקה מעבדתית גילתה שהם הגיעו ממקורות באנטוליה. כלומר, כבר אז מישהו טרח לסחוב זכוכית מטורקיה לנגב.

והחדות הזאת עדיין שימושית. לפי ויקיפדיה, להב אובסידיאן יכול להיות חד פי כמה מאזמל מנתחים מפלדה: עובי הקצה שלו הוא כשלושה ננומטרים, והוא נשאר חלק גם תחת מיקרוסקופ אלקטרונים. יש מנתחים שמשתמשים בו, אף שה־FDA האמריקאי לא אישר אותו לשימוש בבני אדם. לפי ויקיפדיה, כוהנים אצטקים השתמשו גם במראות אובסידיאן כדי לראות חזיונות, והמראות האלה נקשרו לאל טֶסְקָטְלִיפּוֹקָה, ששמו מתורגם "המראה המעשנת".

רק אל תבלבלו חדות עם קשיחות. לפי Geology.com, הקשיות של אובסידיאן היא בערך 5.5, הוא נשרט בקלות, ונשבר או נסדק במכה. לכן הוא מתאים יותר לעגילים ולתליונים מאשר לטבעות ולצמידים.