ווילד הורס

בתמונה יש שלוש אבנים מלוטשות: אחת אליפטית, עם כתמים לבנים שמוקפים ברשת דקה של קווים חומים ואפורים, ושתיים מלבניות, עם שטחים גדולים בצבע שמנת וכתמים בחום־אדמדם. "ווילד הורס" - "סוס פרא", הוא לא שם של מינרל אלא שם מסחרי. לפי Enchanting Earth ו־FossilEra, מדובר בשילוב טבעי של מגנזיט, מינרל לבן, והמטיט, תחמוצת ברזל שנותנת את החום־אדמדם. לפי Rincon Trading, השם בא מהדגמים בחום ולבן, שמזכירים את סוסי הפרא של המערב האמריקאי.

לפעמים מוכרים אותו בשם "ווילד הורס טורקיז", אבל אין בו טורקיז. למה בכל זאת טורקיז? לפי Geology.com, אבני מגנזיט לבנות עם "מטריצה" אפורה, שחורה או חומה מזכירות טורקיז, ולכן קוראים להן לפעמים "טורקיז לבן", שם שגוי. ויש גם צד פחות תמים: מגנזיט לבן הוא נקבובי וסופג צבע בקלות, ולפי Geology.com, כבר קרוב ל־100 שנה צובעים אותו בכחול ומוכרים אותו כתחליף לטורקיז, לפעמים בגלוי ולפעמים לא. האבנים שלנו נשארו לבנות וחומות, ולא ניסו להתחזות לאף אחד.

לפי FossilEra, ווילד הורס מגיע מאזור מכרה הנחושת של גלוב, בדרום־מזרח אריזונה. לפי האתר, הוא נוצר בתהליך של התמרה בדרגה נמוכה, בטמפרטורה של 200 עד 320 מעלות ובלחץ נמוך, כשסלע עשיר במגנזיום פוגש תמיסה עשירה בפחמות. התוצאה היא סלע שבו "נוצות" לבנות של מגנזיט יושבות בתוך מטריצה חומה־אדמדמה, עשירה בהמטיט. לפי Enchanting Earth, הוא מגיע רק מאזור אחד, ולכן החתיכות בדרך כלל קטנות.

חשוב לדעת שהוא רך. לפי Geology.com, הקשיות של מגנזיט היא 3.5 עד 5, ולפי Enchanting Earth, של ווילד הורס 3.5 עד 4.5. זה רך בהרבה מקוורץ, ולכן כדאי להוריד אותו לפני אימון בחדר כושר, ולשמור אותו רחוק מאבנים קשות ממנו.

ולסיום, קצת פרספקטיבה משפחתית. לפי Geology.com, רוב המגנזיט בעולם בכלל לא הופך לתכשיטים: מחממים אותו כדי לייצר תחמוצת מגנזיום, ומשתמשים בה בעיקר ללבנים עמידות לחום שמצפות כבשנים ותנורי היתוך. כלומר, בזמן שהקרובים שלו עובדים בתנור, הווילד הורס מצטלם על בד לבן.