סמוקי קוורץ

סמוקי קוורץ, או בעברית קוורץ מעושן, הוא קוורץ בגוון חום עד שחור, והוא יכול להיות כמעט שקוף לגמרי או כהה עד כמעט אטום. בתמונה יש שתי אבנים אליפטיות מלוטשות בחום כהה, שקופות למחצה, ובתוכן רואים פסים בהירים יותר. לפי ויקיפדיה, בגבישים מסוימים הצבע מתחלק לאזורים, ולפעמים הוא כהה יותר קרוב לשוליים.

מאיפה בא העשן? לפי ויקיפדיה ו־Geology.com, קרינת גמא טבעית שנפלטת מהסלעים שמסביב פועלת על זיהומים זעירים של אלומיניום בתוך הקוורץ, ויוצרת "מרכזי צבע". האחלמה נוצרת בדרך דומה, רק עם ברזל במקום אלומיניום. ואפשר גם לבטל את זה: לפי ויקיפדיה, אם מחממים סמוקי קוורץ מעל 200 עד 300 מעלות, או חושפים אותו לאור אולטרה־סגול, הצבע דוהה, ולפעמים הוא הופך לצהוב חיוור שדומה לציטרין. חלק מהסמוקי קוורץ שעבר חימום נמכר בשוק כציטרין.

הסיפור הכי טוב שלו מגיע מסין. לפי ויקיפדיה, כבר במאה ה־12 השתמשו שם בלוחות שטוחים של סמוקי קוורץ כמשקפי שמש. ולפי Geology.com, חלק מהם הרכיבו שופטים בזמן משפטים, כדי להסתיר את הבעות הפנים שלהם. פרצוף פוקר, גרסת המאה ה־12.

בסקוטלנד, סמוקי קוורץ הוא אבן החן הלאומית. לפי Geology.com, שם קוראים לו "קיירנגורם", על שם הרי קיירנגורם, ולפי ויקיפדיה, משבצים אותו בסיכות של חצאיות סקוטיות ובידיות של הסכין הקטנה סְגִין דוּבְּ. הזן הכהה מאוד, כמעט שחור, נקרא מוריון, ולפי ויקיפדיה, השם הזה נולד מקריאה שגויה של המילה mormorion אצל פליניוס הזקן. לפי Geology.com, בתקופה הוויקטוריאנית השתמשו באבנים חומות כהות מהרי מורן באירלנד גם לתכשיטי אבל.

לפי Geology.com, רוב הסמוקי קוורץ שמשמש לתכשיטים היום מגיע מברזיל, וגם ממדגסקר. הוא נפוץ וזול יחסית, ולכן זה חומר האימון האהוב על מי שלומד ללטש אבני חן. אם תטעו, זה לא יעלה הרבה.