עין הנמר

בתמונה יש שלוש אבנים מלוטשות בצורת טיפה, עם פסים זהובים, חומים וכהים. כשמסובבים אותן, הפסים הזהובים נדלקים ונכבים, כאילו האור זז בתוך האבן. בעברית קוראים לזה "תופעת עין החתול", ובאנגלית chatoyancy, ולפי Scientific American, גם המילה האנגלית באה מהצרפתית, מ"עין של חתול". עין הנמר עצמה, לפי Minerals.net, היא קוורץ, כמו הקוורץ השקוף, רק שהיא בנויה מסיבים דקים ומקבילים, ולכן היא אטומה ובעלת ברק משיי.

באבנים שבתמונה יש גם אזורים כחלחלים־אפורים. לפי Minerals.net וויקיפדיה העברית, כשהתהליך שיוצר את עין הנמר לא מושלם, נשאר גוון כחול־אפור, והאבן נקראת "עין הנץ". כלומר, בכל אחת מהטיפות האלה יש גם נמר וגם נץ, וזה די נפוץ.

ועכשיו לתהליך עצמו. לפי Scientific American, יותר ממאה שנה ספרי הלימוד הסבירו שעין הנמר היא "פסאודומורף": קוורץ שנכנס לתוך קרוקידוליט, אזבסט כחול, והחליף את הסיבים שלו אחד־אחד, בערך כמו שעצם הופכת למאובן. ההסבר נראה כל כך מובן מאליו, שאף אחד לא בדק אותו לעומק. ב־2003 פרסמו פיטר הייני ודונלד פישר בכתב העת Geology מחקר עם מיקרוסקופ אלקטרונים, שהציע הסבר אחר: הקוורץ לא יצר סיבים, אלא עמודונים זעירים, והברק בא מסיבים דקים של קרוקידוליט שכלואים בתוכם. לפי ההסבר שלהם, הסדק בסלע נפתח ונסגר שוב ושוב, ובכל פעם נוספה שכבה. ב־2004 פורסמו בכתב העת הערה ותשובה על המאמר, כך שהוויכוח לא לגמרי נסגר.

לפי Scientific American, בשנות ה־70 של המאה ה־19 עין הנמר הייתה שווה בערך חצי אונקיה של זהב לכל קראט. ואז מצאו כמויות עצומות שלה בדרום אפריקה, ולפי Minerals.net, משם מגיעה עד היום רוב עין הנמר, מחבל הכף הצפוני. המחיר ירד, ומאז היא אחת מאבני החן הזולות. השקעה שלא עמדה במבחן הזמן, אבל אבן שכל אחד יכול להחזיק ביד.

לפי ויקיפדיה, עין הנמר האדומה נוצרת בדרך כלל מחימום עדין, ואבנים כהות מבהירים לפעמים בחומצה חנקתית. ולפי Minerals.net, רוב עין הנמר בשוק טבעית, אבל חלק מהאבנים האדומות צבועות. החיקוי הנפוץ, לפי ויקיפדיה, הוא זכוכית סיבים אופטיים, ומייצרים אותו בהמון צבעים. אם עין הנמר שלכם סגולה, כדאי לשאול שאלות.