פיריט

לפיריט יש כינוי מפורסם יותר מהשם שלו: "זהב השוטים". הצבע דמוי הפליז והברק המתכתי שלו הטעו לא מעט מחפשי זהב מתחילים, וכך נולד הכינוי. בתמונה רואים גוש גולמי שמכוסה כולו בגבישים קטנים בצורת קוביות, שכל אחד מהם מחזיר את האור לכיוון אחר. לפי ויקיפדיה, פיריט יוצר בדרך כלל גבישים קוביים, ולפעמים גם צורות של שנים־עשר פאות.

השם בא מהמילה היוונית לאש, "פיר", כי אם מכים בפיריט במתכת או באבן קשה, הוא מוציא ניצוצות. וזה לא רק שם יפה. לפי ויקיפדיה, העדות הוודאית הקדומה ביותר להדלקת אש, מלפני כ־400 אלף שנה, נמצאה באתר של ניאנדרטלים באנגליה, ולידה שני שברי פיריט ששימשו להכאת ניצוצות עם צור. אֶצי, איש הקרח שחי לפני יותר מחמשת אלפים שנה, סחב איתו צור, פיריט ופטרייה לחומר הצתה. במאות ה־16 וה־17 פיריט שימש גם להצתה ברובים מוקדמים.

ועכשיו הקטע המביך לכינוי: לפי Geology.com, פיריט וזהב נוצרים לעתים קרובות באותם תנאים ובאותם סלעים, ויש פיריט שמכיל מספיק זהב כדי שיהיה שווה לכרות אותו, לפעמים רבע אחוז ממשקלו ויותר. אז מי שמצא פיריט אולי לא מצא זהב, אבל ייתכן שהוא עומד ממש לידו. להבדיל ביניהם קל: זהב רך ומתעקם, ופיריט שביר ונשבר. ואם משפשפים אותם על אריח חרסינה לא מזוגג, זהב משאיר פס צהוב, ופיריט פס שחור־ירקרק.

בתקופה הוויקטוריאנית פיריט היה אבן תכשיטים אופנתית. לפי Geology.com, רוב התכשיטים שנמכרו אז בשם "מרקזיט" היו בעצם פיריט. יש לו רק חיסרון אחד: לחות. לפי ויקיפדיה, פיריט שנחשף לאוויר ולמים מתפרק לאט ומשחרר חומצה גופרתית. לכן כדאי לשמור אותו במקום יבש.

ויש לו גם פרק מקומי. לפי ויקיפדיה העברית, ב־1930 קיבל האנגלי ליאונרד לויד ויליאמס רישיון להפיק גופרית מדרום לעזה, ובעומק נמצאו עורקים שהכילו פיריט. המכרה ננטש, והמקום נקרא היום "מחצבות הגופרית בארי".